תמונה 1

(מקרוני בתחנת הרדיו, אילן בסלון הדירה, מתקשר מהטלפון הביתי)

מקרוני: ואני חוזר על תנאי התחרות שהולכת להיות הדבר הכי נועז, נוטף סקס ומדליק שהיה אי פעם ברדיו. אנחנו רוצים כוהנת מין. את הסינון הראשון אני עושה, אפילו לב אבן כמו שלי מרחם עליכם, מאזינים משוגעים שלי. אודישן איתי באולפן, מי שתצליח להרשים אותי תעלה לשלב הבא. בנות, ממש לא התרשמתי. אם יש מישהי מוכשרת, שתקום. אם וכאשר אמצא עשר טוענות לכתר, אתם המאזינים נכנסים לתמונה. כל מועמדת תקבל שתי הזדמנויות לשכנע אותנו בשידור שהיא כוהנת המין השווה ביותר. שהיא האחת, הסקסית, החכמה, המצחיקה, הכריזמטית, יד על הלב, מי מאמין שיש חיה כזאת?

אילן:     (צוחק)

מקרוני: בנות, בנות, מה אתן מתעצבנות, תוכיחו לי שאני טועה. עד עכשיו פגשתי מאות מועמדות ואפס כישרונות. הזוכה המאושרת תשדר איתי תכנית שלמה...

(כשאילן מדבר עם המפיקה המשפטים שלו ושל מקרוני עולים אלה על אלה)

אילן:     הלו, יפית, מדבר א'. את מעלה אותי? יש לי שאלה דחופה מאוד... בקשר לחתונה... כן...

מקרוני: ולכל אלו שחושבות שהדרך לרדיו עוברת במיטה שלי – אתן צודקות, אבל זה לא מספיק. צריך לדעת גם לדבר, צריך שכל, הדבר הזה שנמצא בתוך המוח...

אילן:     נו, בבקשה, יפית, אני נשבע לך שזה דחוף. לא הייתי אומר סתם... את מעלה אותי? כן, אני מכבה את הרדיו עכשיו. (מכבה את הרדיו)

מקרוני: מי על הקו? הכוהנת החדשה שלנו?

אילן:     היי, מקרוני, מדבר א'. זוכר אותי?

מקרוני: א', אני מחפש כוהנת מין, לא פראייר שפוחד לבוא לבד לחתונה של אחיו. כבר אמרתי לך איך להתייחס לזה. למה אתה לא מקשיב לי?

אילן:     לא הצלחתי להפנים.

מקרוני: אם אתה מתעקש להיות מקרה אבוד, זאת בעיה שלך. תן לאחיך שנתיים ותראה מי ירצה להתחלף עם מי.

אילן:     אין לך עוד רעיון?

מקרוני: א' תקשיב לי טוב. אם יש אדם אחד שצריך להיות מאושר בחתונה, זה אחיו הרווק של החתן. אתה צריך לבוא לבד ולהזכיר לכולם שהם בבית סוהר ורק אתה ציפור דרור. לך לשם כמו גבר, ואל תביא איתך ידידה, או יזיזה, או נערת ליווי או כל סיפור כיסוי עלוב אחר...

אילן:     להביא ידידה?

מקרוני: אמרתי אל תביא ידידה. אלוהים אדירים... (שומעים מפתח בדלת הדירה של אילן)

אילן:     (במהירות) תודה, מקרוני, אתה גדול, אני מת עליך. (סוגר את השפופרת, שירלי נכנסת לבית עם המון שקיות של קניות)

שירלי:   היי. אתה לא בעבודה?

אילן:     התבטלה לי המשמרת.

שירלי:   תגיד, אתה בדירה בערב?

אילן:     למה?

שירלי:   סתם, שואלת. (מתחילה להוציא מצרכים מהשקיות)

אילן:     מה זה, קנית את כל הסופר?

שירלי:   רציתי לבשל.

אילן:     אחלה. אני מזמין לזניה.

שירלי:   אז אתה בדירה בערב?

אילן:     אמרנו שאוכלים, לא?

שירלי:   אה...

אילן:     מה, ארוחה לחבר?

שירלי:   חשבתי.

אילן:     סוף סוף נראה אותו.

שירלי:   זהו, ש...

אילן:     מה, אני לא מוזמן לסעודה?

שירלי:   אילן, זאת פעם ראשונה שהוא בא לפה...

אילן:     אוקיי, הבנתי אותך. את לא רוצה שאני אשמע אתכם דרך הקיר.

שירלי:   למה אתה כל כך בטוח שזה התסריט?

אילן:     זה לא?

שירלי:   אצל תשעים ותשעה אחוז מהגברים כן, ואצל החבר שלי לא.

אילן:     בואי נתקשר עכשיו למקרוני ונשאל אותו אם ההתפלגות שעשית נכונה.

שירלי:   זאת שיחה שהייתי רוצה לשמוע.

אילן:     אז להתקשר?

שירלי:   ונראה לך שהוא יגיד לך את האמת?

אילן:     מקרוני? כל מה שהוא אומר זאת אמת צרופה. הוא לא מצנזר כלום.

שירלי:   הוא מצנזר הרבה מאוד.

אילן:     את חושבת שהוא יותר פרובוקטיבי ממה שהוא?

שירלי:   להפך, הוא מצנזר את הנורמאליות שלו.

אילן:     איך את יודעת?

שירלי:   הרגשה.

אילן:     את מכירה אותו?

שירלי:   אני? מה פתאום.

אילן:     מכירה מישהו שמכיר אותו?

שירלי:   לא, מה זה קשור?

אילן:     אז לי יש חבר שחברה שלו היתה סייעת בגן של הבת של מקרוני, והיא אמרה לי שעוד לפני הגירושין הוא בגד באישתו עם כל האמהות בגן, כולל הגננת וכולל אפילו היא עצמה.

שירלי:   ואתה מאמין לה?

אילן:     זה מידע ממקור ראשון. הוא בעצמו מתגאה בזה שהוא מניאק.

שירלי:   רק בשביל הרייטינג.

אילן:     בואי נתקשר, נשאל אותו אם הוא באמת מניאק.

שירלי:   אתה לא אומר שני משפטים בלי להתקשר למקרוני?

אילן:     תגידי, שירלי, את אוהבת מסיבות?

שירלי:   לפעמים.

אילן:     ריקודי שנות השישים?

שירלי:   רגע, אילן, מה עם הדירה?

אילן:     אני אפנה לך, אל תדאגי.

שירלי:   כן? זה בסדר מבחינתך?

אילן:     אין שום בעיה. בכיף. מתי את רוצה שאני אצא?

שירלי:   בערך עוד שעתיים, זה בסדר? יו, אני לא אספיק כלום.

אילן:     בסדר גמור. מתי לחזור?

שירלי:   לא יודעת, חצות? זה בסדר?

אילן:     חצות, שעה רומנטית.

שירלי:   אילן, תודה רבה. אני מאוד מעריכה את זה.

אילן:     אני רואה אותך ככה מאוהבת, אז איך לא.

שירלי:   טפו טפו טפו (דופקת על עץ) שרק ימשיך ככה. טוב, אני חייבת להתחיל להכין כאן... (מתחילה לארגן דברים)

אילן:     תגידי, לא ענית לי. את מכירה ריקודי שנות השישים?

שירלי:   קצת, את הבסיסיים.

אילן:     מה את אומרת. באמת?

שירלי:   כן, למה?

אילן:     את חייבת ללמד אותי דחוף. איזה ריקוד את מכירה?

שירלי:   מה כל כך דחוף לך?

אילן:     יש איזו מסיבה בעוד שבוע.

שירלי:   מה, של ריקודים?

אילן:     זאת לא בדיוק מסיבה, יותר חתונה.

שירלי:   מי מתחתן?

אילן:     אחי.

שירלי:   אחיך? לא אמרת לי שיש לך אחים.

אילן:     אח אחד, תאום.

שירלי:   מה אתה אומר.

אילן:     כן.

שירלי:   אז להגיד לך מזל טוב, או להשתתף בצערך?

אילן:     הולכת להיות עלי שם מתקפה רצינית.

שירלי:   הורים ודודים וכאלה?

אילן:     כן.

שירלי:   איזה סיוט.

אילן:     ואנחנו עוד תאומים זהים.

שירלי:   באמת? אז יחשבו שאתה החתן?

אילן:     יש מצב.

שירלי:   תשמע, שיהיה בהצלחה. אולי אם יחשבו שאתה אחיך פשוט תגיד תודה וזהו.

אילן:     האמת שכל הזמן הדחקתי את החתונה הזאת, ופתאום היא בשבוע הבא, ואני לא רואה איך אני עובר אותה.

שירלי:   תשתה הרבה, תרקוד הרבה.

אילן:     נו, תלמדי אותי ריקוד אחד.

שירלי:   אני לא יכולה עכשיו.

אילן:     אז לא ריקוד, צעד. (במבטא אמריקאי) תלמדי אותי.

שירלי:   (צוחקת) מה זה?

אילן:     Come on, Shirley, give it to me

שירלי:   צריך מוזיקה.

אילן:     אני אשיר לך. מי את רוצה, אלוויס?

שירלי:   מכיר את רוק ארואונד-דה-קלוק?

אילן:     זה לא אלוויס, זה ביל היילי.

שירלי:   אז אתה אוהד נסתר של שירי שנות השישים?

אילן:      לא סובל אותם, אבל במקרה, זה היה אות הפתיחה של מקרוני בשנה הראשונה שלו.

שירלי:   באמת?

אילן:     (שר בחיקוי טוב של ביל היילי)

One, two, three o'clock, four o'clock, rock,

Five, six, seven o'clock, eight o'clock, rock,
Nine, ten, eleven o'clock, twelve o'clock, rock,
We're gonna rock around the clock tonight.

שירלי:   (צוחקת)

אילן:     תפסיקי לצחוק ותתחילי לעבוד.

שירלי:   טוב, זה הולך ככה... (מראה לו)

אילן:     ככה?

שירלי:   (מתקנת אותו, רוקדים את הצעד) נו, תשיר. אבל תתחיל מהבית.

אילן:     (שר והם רוקדים)

Put your glad rags on and join me, hon,
We'll have some fun when the clock strikes one,
We're gonna rock around the clock tonight…

            היי, למה הפסקת?

שירלי:   די, אין לי זמן. אני חייבת לעשות מיליון דברים.

אילן:     יש לי שבוע אחד בלבד.

שירלי:   תסתכל בעיתון, יש מקומות שמלמדים.

אילן:     תבואי איתי לשיעור?

שירלי:   אולי.

אילן:     בבקשה.

שירלי:   אם יסתדר לי.

אילן:     כל הריקודים הם ריקודי זוגות?

שירלי:   יש כמה בשורות, אבל הרוב זוגות.

אילן:     אז אני אצטרך לחפש עם מי לרקוד בחתונה של אחי? זה ממש פתטי.

שירלי:   אין לך איזו ידידה שאתה יכול לסחוב לשם?

אילן:     חשבתי שאולי את.

שירלי:   אני?

אילן:     מה את אומרת?

שירלי:   אה... אני לא יודעת. מה, בתור מה?

אילן:     לא צריך להגדיר. פשוט תהיי לידי, זה הכול.

שירלי:   תשמע, בדיוק עכשיו כשמתחיל לי קשר...

אילן:     אני יודע, אבל אם את יכולה לעשות לי את הטובה הזאת, שירלי, בבקשה. את מבינה מה המצב שאני הולך להיות בו, נכון?

שירלי:   כן, בטח שאני מבינה. אבל מה עם החבר שלי?

אילן:     תספרי לו. הוא לא יבין?

שירלי:   אני לא הייתי מאושרת אם הוא היה הולך להיות בן זוג פיקטיבי של מישהי.

אילן:     לא היית מבינה?

שירלי:   זאת ממש ההתחלה.

אילן:     את רוצה שאני אסביר לו שאין לי כוונות? מתי הוא מגיע?

שירלי:   לא תצא לפני שהוא מגיע?

אילן:     את ממש זורקת אותי מכאן, מה? אני סולח לך על הכול, רק תבואי איתי.

שירלי:   אילן, אני חייבת להתארגן כאן.

אילן:     אז תשאלי אותו?

שירלי:   יש לי חברה שאולי תוכל...

אילן:     די, זה משפיל מדי. אני לא יכול לבוא עם מישהי שאני לא מכיר. (שתיקה) תעשי בשבילי את הטובה הזאת, שירלי? אני אתן לך כל מה שתרצי.

שירלי:   תבין את הצד שלי. סוף סוף אני פוגשת מישהו שמתחיל לי איתו משהו טוב...

אילן:     את מושלמת לתפקיד, את מכירה את הריקודים...

שירלי:   אני לא רוצה להכניס מתחים, זה כל כך התחלה.

אילן:     ערב אחד, שירלי. מה אכפת לך. הכול עלי, המתנה עלי, רק תבואי.

שירלי:   אני רוצה לעזור לך, אילן, אבל...

אילן:     תגידי כן ועזרת.

שירלי:   תשמע, אני ממש חייבת להתחיל לבשל.

אילן:     אני עף מכאן עכשיו. רק תגידי כן.

שירלי:   אני אגשש, בסדר? אם אני אראה שהתגובה שלו טובה, אני אבוא.

אילן:     תודה, שירלי, את נשמה טובה. אני לא אשכח לך את זה.

שירלי:   אז אתה נותן לי לסדר כאן?

אילן:     (הולך לחדר שלו, שר) We gonna rock gonna rock around the clock tonight

(שירלי צוחקת)

תמונה 2

(שירלי ומקרוני על הספה, אחרי הארוחה)

שירלי:   אז זה בסדר מבחינתך שאני אלך איתו לחתונה?

מקרוני: כן, בסדר גמור. אני לא קנאי. וחוץ מזה, בתור מי שנתן לו את הרעיון...

שירלי:   אתה?

מקרוני: היום, בשידור. השם שלו מתחיל באל"ף, נכון?

שירלי:   כן, אילן. איך זיהית שזה הוא?

מקרוני: איך זיהיתי? אני יכול לספר לך עליו הכול.

שירלי:   אתה זוכר מה שהמאזינים מספרים לך?

מקרוני: כל אדם, כל פרט, גם מישהו שאמר לי משפט אחד לפני חמש שנים, הכול מקועקע לי במוח.

שירלי:   לא סיפרתי לו שאנחנו יחד.

מקרוני: למה?

שירלי:   אם הוא היה יודע שזה אתה, הוא לא היה נותן לי להיות איתך דקה לבד.

מקרוני: מרגש אותי שאת לא רצה ומנפנפת בזה שאת יוצאת עם מקרוני.

שירלי:   אני בעצמי לא מאמינה שזה קורה.

מקרוני: תתחילי להתרגל לזה, מתוקה שלי (שם יד על משענת הספה, קורא לשירלי לחיבוק) בואי אלי.

שירלי:   (מתקרבת אליו, יושבים חצי מחובקים, מתנשקים) תגיד, הכול בסדר?

מקרוני: כן, בסדר גמור.

שירלי:   (מלטפת אותו) אתה נראה לי קצת מוטרד הערב.

מקרוני: אמרו לך פעם שאת רואה יותר מדי?

שירלי:   זה לא טוב?

מקרוני: אי אפשר להסתיר ממך כלום.

שירלי:   למה להסתיר? תהיה מי שאתה.

מקרוני: (מלטף לשירלי את הפנים) את יפה.

שירלי:   בכל זאת מפריע לך העניין של החתונה?

מקרוני: לא, בכלל לא. סתם היה לי יום כזה.

שירלי:   איזה יום?

מקרוני: יותר טוב שלא תדעי.

שירלי:   עד כדי כך גרוע?

מקרוני: תשובה אמיתית?

שירלי:   ברור, רק אמיתית.

מקרוני: אחד הימים הגרועים בחיי.

שירלי:   למה? מה קרה?

מקרוני: קרו כל מני דברים, כאלה שאני לא נוהג לדבר עליהם.

שירלי:   דני, דבר איתי. אנחנו יחד.

מקרוני: סודות מדינה בסיווג הכי גבוה.

שירלי:   אני לא אגלה לאף אחד. נשבעת.

(מתנשקים)

מקרוני: את הפיצוי הכי נפלא ליום כזה.

שירלי:   ספר לי מה קרה.

מקרוני: שכחתי.

שירלי:   לא נכון, אני מרגישה שאתה מוטרד. דבר איתי.

מקרוני: בשביל מה לך?

שירלי:   מה זאת אומרת. אכפת לי.

מקרוני: תעמדי בזה?

שירלי:   נסה אותי.

מקרוני: מה שקרה... הגשתי פיילוט לטלוויזיה, ללייט נייט, חצי שנה מושכים אותי עם זה, והיום דחו אותו סופית.

שירלי:   איזה טיפשים.

מקרוני: וזה רק מה שהתחיל את היום. אחר כך היתה לי שיחה עם מנהל התחנה, והוא רמז לי ברמזים עבים ביותר שאם הרייטינג לא עולה בזמן הקרוב, אז בחידוש של החוזה הוא מעביר אותי לשעה אחרת, אחר כך עשיתי אודישנים לכוהנת מין, עם נשים בלי טיפת כישרון, לא עוברות מיקרופון, ולסיום באתי לקחת את הבת שלי מהגן, ואיך שהיא ראתה אותי היא התחילה לבכות שהיא מתגעגעת לאימא שלה, בסוף אחרי שעה החזרתי אותה לגרושתי. אז זה היום שהיה לי.

שירלי:   אוי, מותק. איך לעודד אותך?

מקרוני: יש דרכים.

שירלי:   למה הבת שלך בכתה?

מקרוני: קריזיונרית. כמו אבא שלה.

שירלי:   אני בטוחה שהיא מאוד אוהבת אותך.

מקרוני: מה שמדיר שינה מעיניי זה הרייטינג.

שירלי:   זה לא משהו טבעי? שיש עליות וירידות?

מקרוני: לכוכבים אין עליות וירידות. יש או נסיקה או התרסקות.

שירלי:   אבל מצבך מעולה.

מקרוני: מצבי בסכנה גדולה. שעה אחרת זה מוות בשבילי. ברגע שהקהל מריח את הנפילה, הוא נוטש אותך בהמוניו. אין רחמים.

שירלי:   אז הכוהנת זה בשביל להעלות את הרייטינג?

מקרוני: ברור.

שירלי:   ואף אחת לא מתאימה?

מקרוני: אף אחת, שירלי. אף לא אחת.

שירלי:   למה אתה לא עושה להן אודישנים בשידור חי? זה יכול להיות מצחיק.

מקרוני: עושים את זה בכל מקום עכשיו. אני אפילו לא בטוח שהתחרות בין העשר הנבחרות היא רעיון טוב, בייחוד שאני רואה שעשר נשים מבריקות לא מגיעות אלי. צריך משהו אחר, שיהיה מיוחד.

שירלי:   כמו מה?

מקרוני: כוהנת אחת וללכת איתה. והיא צריכה להיות או משהו אקזוטי בטירוף, נאמר איזו אירופאית שטיילה בכל העולם, או ההפך הגמור – האישה שהכי רחוקה מלהיות כוהנת מין, שאני אפיל עליה את התיק הזה. אישה רגילה לגמרי. רק לכי תמצאי אישה רגילה לגמרי שתעבור ברדיו ברמות שאני צריך.

שירלי:   אם תמצא אישה כזאת, החיים שלה בטח יתהפכו מדבר כזה. אתה לא חושב?

מקרוני: אני חושב, שדיברתי כאן הרבה הרבה יותר מדי.

שירלי:   אני אקח את זה כמחמאה?

מקרוני: מחמאה ענקית.

(מתנשקים, מתמזמזים)

מקרוני: נוח לך על הספה?

שירלי:   כן, מאוד.

מקרוני: לא צפוף לך?

שירלי:   לא.

(מזמוזים, נסחפים, נשכבים)

מקרוני: בואי נעבור למקום יותר נוח.

שירלי: (עוצרת, מתיישבת) דני...

מקרוני: (יושב לידה, מנשק אותה) בואי...

שירלי:   דני, בוא נעצור רגע.

מקרוני: למה?

שירלי:   אנחנו נסחפים פה.

מקרוני: תני לעצמך להיסחף.

שירלי:   זה מוקדם לי.

מקרוני: מה מוקדם?

שירלי:   מוקדם.

מקרוני: שנחכה לחצות?

שירלי:   אנחנו מכירים מעט מדי זמן.

מקרוני: בואי תזרמי איתי.

שירלי:   אני שונאת את המילה הזאת.

מקרוני: את לא בוטחת בי?

שירלי:   אני כן.

מקרוני: (נוגע בה) אני אוהב אותך, אני אתן לך את כל המחויבות שאת רוצה. את לא צריכה לדאוג.

שירלי:   דני, זה לא דבר שדיבורים משכנעים בו.

מקרוני: וכל הזמן הזה שאני מחכה לך לא משכנע אותך?

שירלי:   שבועיים?

מקרוני: אף פעם לא חיכיתי כל כך הרבה לאף אחת.

שירלי:   (מיואשת) תמיד השיחה הזאת צריכה להגיע?

מקרוני: אפשר לוותר עליה.

שירלי:   כנראה שאי אפשר.

(שתיקה)

מקרוני: מה, את לא נמשכת אלי?

שירלי:   מאוד נמשכת.

מקרוני: גם אני מאוד נמשך אלייך. מאוד מאוד. (לוקח לה את היד) את כזאת סקסית.

שירלי:   הייתי רוצה שנתקרב יותר לפני שנגיע למיטה.

מקרוני: זה הדבר שיקרב אותנו הכי הרבה.

שירלי:   חשבתי שאיתך יש לי חופש מהלחץ הזה.

מקרוני: אני לא לוחץ, אני מנסה להבין אותך.

שירלי:   להבין אותי?

מקרוני: אני אוהב אותך. תסבירי לי.

שירלי:   באמת אתה רוצה שאני אסביר?

מקרוני: כן.

(שתיקה)

מקרוני: אני מקשיב.

שירלי:   אי אפשר פשוט לדלג על זה?

מקרוני: דברי איתי.

(שתיקה)

מקרוני: תבטחי בי.

שירלי: אין כאן כל כך מה להסביר. זה פשוט הקצב שלי. סקס בשבילי זה חיבור מאוד עמוק.

מקרוני: אני מרגיש את זה במגע שלך. הוא מדהים.

שירלי:   תודה.

מקרוני: יהיה לנו מדהים ביחד.

שירלי:   אני יודעת.

מקרוני: כן? גם את מרגישה את זה?

שירלי:   כן.

(מקרוני מתקרב אליה, רוצה לחזור למזמוזים)

שירלי:   אבל כמו שאמרתי, זה חיבור מאוד עמוק, ואני צריכה בשבילו ביטחון. במי שאיתי. שהוא איתי.

מקרוני: את לא מרגישה שאני איתך?

שירלי:   בשביל היכרות של שבועיים כן, אבל זה לא מספיק.

מקרוני: אני מתקשר, אנחנו נפגשים, סיפרתי לך דברים.

שירלי:   אז?

מקרוני: מה לא מספיק בזה?

שירלי:   זה לוקח לי זמן.

מקרוני: כמה זמן?

שירלי:   לא יכולה לומר.

מקרוני: מה, חודש? שנה?

שירלי:   בטח שלא שבועיים.

מקרוני: כל אחת נכנסת למיטה מקסימום בפגישה שלישית. אם לא בראשונה.

שירלי:   לי זה לא מתאים.

מקרוני: זה לא נורמאלי.

שירלי:   בעיני מה שקורה עכשיו לא נורמאלי.

מקרוני: מה?

שירלי:   שאני צריכה להצטדק, להתנצל, שאי אפשר לפגוש בן אדם ולהכיר אותו קצת לפני שנכנסים למיטה, שאני צריכה להידחק לפינה ולהתווכח.

(שתיקה)

שירלי:   אתה שותק.

מקרוני: כי אני מטומטם. (שתיקה) אני מנסה להרשים אותך, ומה יוצא – שאני מגיע לתוצאה הפוכה. שאני מרחיק אותך.

שירלי:   להרשים אותי?

מקרוני: כן.

שירלי:   אני לא מבינה.

מקרוני: אני אגלה לך סוד, שאולי יפתיע אותך. אני בדיוק כמוך. הדבר שאני באמת רוצה זה להכיר קודם את הלב, רק אחר כך את הגוף. אני רוצה להיות איתך, לדבר איתך, להכיר את המחשבות שלך, הרגשות שלך, להסתכל בעיניים, להחזיק ידיים, לצאת לחוף הים בלילה של ירח מלא, לנסוע למדבר ככה סתם בספונטאניות...

שירלי:   אז למה אתה לוחץ עלי?

מקרוני: חשבתי שזה מה שאת רוצה, שזה הדבר שאת מצפה ממני לעשות.

שירלי:   למה שאני ארצה דבר כזה?

מקרוני: זה מה שנשים משדרות לי.

שירלי:   מה?

מקרוני: כבר בגיל צעיר למדתי שאם אתה רוצה שנשים יעריכו אותך, אתה צריך ליזום סקס במהירות. אחרת אתה לא גבר בעיניהן. מספיק להיפגע כמה פעמים בשביל ללמוד את הלקח הזה. ואז אתה הופך להיות מפורסם, והציפיות עוד יותר גדולות, ויש את הפחד שכל דבר קצת שונה ישר יגיע לטורי הרכילות בעיתון, ואתה בונה את חומת סין סביב הלב שלך, עד שמגיעה פתאום איזו שירלי שממוססת אותה בבת אחת.

שירלי:   ואת כל זה אומר לי מקרוני.

מקרוני: אם תצטטי אותי אני אכחיש בתוקף.

שירלי:   אתה לא צוחק עלי?

מקרוני: אני רציני מאוד. אני רוצה לבנות איתך הכול ביסודות חזקים של אמון, ולאט, אני רוצה את המים העמוקים.

שירלי:   (מחבקת אותו) אתה מקסים, אתה יודע?

מקרוני:    את המקסימה מכולן.

תמונה 3

(שירלי בסלון, מדברת בטלפון)

שירלי:      דני, למה אתה לא עונה לי? שמעתי אותך עכשיו ברדיו, אני יודעת שאתה בחיים. תתקשר אלי, תסביר לי מה קורה כי אני משתגעת... (שומעת מפתח בדלת וסוגרת, אילן נכנס)

אילן:         היי, רוק ארואונד-דה-קלוק, את מוכנה?

שירלי:      למה?

אילן:         להתאמן, לחתונה. אני מתקלח וזזים, טוב?

שירלי:      אני לא הולכת לשום מקום.

אילן:         מה? הבטחת לי, שירלי, אני בונה על זה.

שירלי:      אני גם לא באה איתך לחתונה.

אילן:         אבל קבענו, אמרת שלחבר שלך אין בעיה עם זה.

שירלי:      אין לי חבר.

אילן:         מה?

שירלי:      התאדה, נעלם, לא קיים.

אילן:         הוא לא היה כאן אתמול? חשבתי שיש איתך מישהו בחדר.

שירלי:      הוא לא עונה לי לטלפונים כבר יומיים.

אילן:         אולי קרה לו משהו.

שירלי:      לא קרה לו שום דבר.

אילן:         אולי היתה לו תאונה?

שירלי:      הלוואי שברגע זה תעלה עליו משאית ותפרק אותו למיליון חתיכות קטנות.

אילן:         את חיוורת, את יודעת?

שירלי:      אפילו לא טלפון, אפילו לא אס-אמ-אס, איך אפשר לעשות דבר כזה?

אילן:         קרה משהו? רבתם?

שירלי:      אני לא מבינה איך אתה יכול לצאת עם מישהי, לתת לה להרגיש שזה רציני, שזה אמיתי, וככה פתאום להיעלם.

אילן:         זה היה כל כך פתאומי?

שירלי:      ואתה יודע מה הוא אמר לי לפני שהוא יצא? שהוא אוהב אותי ושהוא כאן כדי להישאר. בשביל מה אתה אומר לי דבר כזה אם אתה לא מתכוון לחזור? ואני כמו מטומטמת לא נרדמתי כל הלילה מרוב התרגשות, ואת הלילה שאחריו לא נרדמתי מרוב עצבים.

אילן:         אז שני לילות את לא ישנה?

שירלי:      איך אפשר לעשות דבר כזה?

אילן:         את בטוחה שלא קרה לו כלום?

שירלי:      בטוחה במיליון אחוז.

אילן:         (הולך לכיוון הרדיו) בואי, נשמע קצת מקרוני, זה יצחיק אותך.

שירלי:      אל תדליק את הרדיו.

אילן:         מה?

שירלי:      אני בחיים שלי לא רוצה לשמוע יותר את הבן זונה, השקרן, המניאק הזה, שכל מה שהוא יודע לעשות זה להסית את כולם לשקר ולבגוד, ושאני שונאת אותו יותר מכל דבר בעולם.

אילן:         אוקיי.

שירלי:      הלוואי שיפטרו אותו ושהתכנית שלו תרד מחר.

אילן:         אני יכול להתקשר ולשאול אותו איך לנקום בחבר שלך. הוא מעולה בדברים האלה.

שירלי:      (בעצבים) אמרתי לך שאני לא רוצה. אתה לא מבין את זה?

אילן:         (נפגע) עכשיו בטוח שהבנתי.

שירלי:      סליחה, אילן. מה אני בכלל צועקת עליך? לא עשית לי כלום.

אילן:         אני נותן לך הקלה בגלל הנסיבות.

(שתיקה)

אילן:         אכלת משהו? את רוצה קפה?

שירלי:      לא רוצה כלום.

אילן:         במה אני יכול לעזור?

שירלי:      אף אחד לא יכול לעזור. אין לי סיכוי בחיים האלה.

אילן:         למה אין לך סיכוי?

שירלי:      בייחוד לא לאהבה.

אילן:         למה את מדברת ככה?

שירלי:      זאת האמת, תראה בעצמך.

אילן:         התאהבת במניאק, זה קורה לכולם, זה יעבור לך.

שירלי:      אין לי סיכוי עם אף אחד.

אילן:         תמיד מרגישים ככה כשנפרדים.

שירלי:      חשבתי שסוף סוף מצאתי גבר מתאים לי. שחוץ מכל המעלות שלו הוא גם לא מודד לי את הזמן בסטופר, ויש לו סבלנות אלי, ומה בסוף? הוא יוצא יותר מניאק מכולם.

אילן:         זה הקטע שלהם, להטעות.

שירלי:      אז המניאקים משקרים לי, וכל האחרים אומרים לי מההתחלה שהם לא רוצים אותי. איזה סיכוי יש לי כאן?

אילן:         את לא בחורה שלא רוצים אותה.

שירלי:      לא? תתפלא.

אילן:         אני בטוח שאת מוצאת חן בעיני הרבה גברים.

שירלי:      רק בדייט הראשון. בדייט השני אני כבר חייבת להתנשק איתכם, ובדייט השלישי אני כבר חייבת לשכב איתכם, וכשזה לא קורה אז פתאום אני לא מספיק זורמת, ולא מספיק כיפית, ובעצם אתם לא יכולים להיפגש השבוע, ובכלל זה יותר מדי כבד בשבילכם...

אילן:         מה זאת אומרת חייבת?

שירלי:      אתה שואל אותי? החוקים ברורים. או שיש סקס או שהקשר לא ממשיך. אף אחד לא ישקיע בי את זמנו היקר בלי לקבל זיון. קודם תיכנסי למיטה, אחר כך נראה אם בכלל בא לי להכיר אותך.

אילן:         את מגדירה את זה מאוד בקיצוניות.

שירלי:      ואני לא צודקת?

אילן:         לא נראה לי.

שירלי:      תסתכל על עצמך, על הבחורות שאתה יוצא איתן.

אילן:         על מה להסתכל? מתי נכנסנו למיטה?

שירלי:      כן.

אילן:         זה לא סותר היכרות או כוונות אמיתיות. זה בא ביחד.

שירלי:      ביחד אחרי חמש דקות? ואם אני לא רוצה אחרי חמש דקות?

אילן:         אז לא. אין בעיה.

שירלי:      (בכאב) אין שום בעיה, חופשי, תהיי מי שאת רק לא איתי.

אילן:         אני לא מסכים איתך.

שירלי:      (תוך כדי דיבור מתחילה לבכות) כל אחד מדבר כמוך בהתחלה. אבל תוך שבוע הצ'אנס נגמר. זה או שתשחקי את המשחק או שתישארי לבד. ואם אני לא יכולה לשחק את המשחק הזה? גם אם הייתי רוצה? ואם אני צריכה דברים אחרים?

(שירלי בוכה, אילן רוצה להתקרב אליה אך חושש. מתלבט)

אילן:         שירלי,

שירלי:      סליחה שאני שופכת עליך את כל זה.

אילן:         זה בסדר.

(שתיקה, שירלי ממשיכה לבכות, אילן הולך ומביא לה טישו)

שירלי:      תודה.

אילן:         אפשר לחבק אותך?

(שירלי קמה, מתחבקים)

תמונה 4

(אילן בבית, מקרוני בתחנה, אילן מדבר עם מקרוני)

מקרוני:    ואני שואל, איפה הכוהנת שלי? למה את לא מרימה את הכפפה ובאה? למה את נותנת לי להיות מוצף במטומטמות שחושבות שכמה מילים גסות ועוד כמה בדיחות קרש על תנוחות עושות ממך כוהנת מין? בנות, זה שמישהי יודעת לאכול, זה עדיין לא הופך אותה לשֶפית. אם לא הבנתן את האנלוגיה כבר נכשלתן באודישן. אז תחסכו ממני את השעמום שבסינון שלכן. יש מאזין על הקו?

אילן:         מקרוני, מדבר א'.

מקרוני:    א', אחיו התאום של החתן?

אילן:         כן.

מקרוני:    תגיד לו שישלח לי את הטלפון של הרבנית שהסבירה להם דיני אישות. נראה לי שאפילו היא תהיה מעניינת יותר ממה שמגיע אלי...

אילן:         מקרוני, אני חייב את העזרה שלך.

מקרוני:    ממתי אני עוזר?

אילן:         הסתבכתי עם השותפה שלי.

מקרוני:    זה מעניין. כולי אוזן, א'.

אילן:         אז ככה, אתמול היתה החתונה, והשותפה שלי באה איתי. והתחיל ממש טוב, אבל בסוף הכול נגמר בפיצוץ ו...

מקרוני:    מה היה ביניכם?

אילן:         היא קמה והלכה לי באמצע החתונה. השאירה אותי לבד.

מקרוני:    למה?

אילן:         אמרתי לה שאני אוהב אותה...

מקרוני:    סליחה?

אילן:         התכוונתי לזה. זה היה אחרי כמה שעות של ריקודים, ושהצגתי אותה לפני כולם בתור החברה שלי שגרה איתי, ושנינו כל הערב בחום ואהבה וחיבוקים ונשיקות ומה שאתה לא רוצה...

מקרוני:    רגע רגע רגע - חשבתי שאין לך עם מי לבוא לחתונה ופתאום אתה אוהב את השותפה שלך? ועוד אומר לה את זה?

אילן:         כבר שבוע שאנחנו מאוד מתקרבים. לפני זה היא יצאה עם איזה מניאק שנעלם לה.

מקרוני:    מי המניאק הזה? אני אהרוג אותו.

אילן:         אני לא יודע וגם לא רוצה לדעת. אני שמח שהוא עף לה מהחיים, מההתחלה היתה לי הרגשה רעה לגביו.

מקרוני:    למה?

אילן:         היה שם משהו מוזר, מצד אחד היא כל כך מאוהבת, מצד שני היא כל כך מתאמצת שאני לא אראה אותו, כאילו יש שם משהו להסתיר...

מקרוני:    ואולי פשוט קינאת?

אילן:         ברור שקינאתי. מה אתה חושב?

מקרוני:    אז חשבת שהגיע תורך, אבל היא דפקה לך את הברז של החיים שלך. וכל זה רק בגלל שאמרת שאתה אוהב אותה. גברים – אל תתנו להן את המשפט הזה. זו טעות מספר אחת.

אילן:         לא, היתה אי הבנה אחרת.

מקרוני:    דבר, ספר, אין לנו את כל היום.

אילן:         כמו שאמרתי, התקרבנו. כבר שבוע שאנחנו מדברים עד אמצע הלילה, ויצאנו לרקוד כמה פעמים להתאמן לחתונה, ואחר כך בחתונה מרגע שנכנסנו התנהגנו כמו זוג, וחיבוקים ונשיקות, ושנינו גם גרים ביחד אז אנחנו יודעים הכול אחד על השני, אז זאת הצגה שהופכת לאמת בשידור חי, ואחרי איזה שעתיים הלכנו קצת להתאוורר בקצה של הגן אירועים. היה שם ספסל מוסתר כזה, בין השיחים. והיינו שנינו בהיי, ואני אמרתי לה שאני אוהב אותה, והיא אמרה שגם היא, וכל כך הרבה משיכה בינינו, וכנראה שקצת נסחפתי...

מקרוני:    לאן בדיוק נסחפת, א'? אני רוצה פרטים מדויקים.

אילן:         לא חשובים הפרטים, מה שחשוב זה שפתאום בבת אחת היא קמה, הלכה לאוטו ונסעה. פשוט ברחה לי. בלי שום הסבר, בלי לתת לי להסביר, קמה והלכה. אתה יודע, מקרוני, מה זה היה להישאר שם לבד, מדוכא עד עפר, ועוד צריך להסביר לכולם לאן היא נעלמה...

מקרוני:    אז מה אתה מבקש ממני, א'? נקמה?

אילן:         אני רוצה שתעזור לי להשלים איתה.

מקרוני:    אני שומע טוב?

אילן:         אני רוצה שתגיד לי איך להתחיל לדבר איתה.

(שתיקה)

מקרוני:    תביא אותה, אני מסדר את זה.

אילן:         מה?

מקרוני:    תן לי לדבר איתה. היא בבית?

אילן:         כן, סגורה בחדר שלה, אבל...

מקרוני:    תקרא לה. אני מבטיח לך את ההפתעה של החיים שלך. וגם לכם , מאזינים מטורפים שלי. Stay tuned.

אילן:         מקרוני, התכוונתי שתיתן לי איזה משפט פתיחה, שתסביר לי איך לפנות אליה בלי שהפיצוץ יהיה עוד יותר גדול...

מקרוני:    משפט זה לא מספיק, אתה צריך כאן מקצוען. תביא אותה.

אילן:         היא קצת באנטי לתכנית שלך בזמן האחרון.

מקרוני:    מעניין למה.

אילן:         היא לא תסכים לעלות לשידור.

מקרוני:    תראה שכן.

אילן:         וגם אם כן, מה זה יעזור?

מקרוני:    זה יעזור ובענק.

אילן:         אני לא חושב.

מקרוני:    ראית כבר שהמחשבות שלך לא בדיוק קולעות למטרה. תשאל אותה, תן לה להחליט. תגיד לה שמקרוני רוצה לדבר איתה.

אילן:         ומה תגיד לה?

מקרוני:    את כל מה שצריך. דקה איתי והיא חוזרת אליך ומתנצלת על כל מה שהיה.

אילן:         בסדר, אני אנסה. אבל אתה נשבע לי שלא תפגע בה.

מקרוני:    אני נשבע לך באימא שלי.

אילן:         טוב, רגע.

(הולך לחדר של שירלי, דופק על הדלת, שירלי פותחת את הדלת)

שירלי:      מה.

אילן:         מקרוני בטלפון, הוא מבקש שתרימי.

שירלי:      אין לי מה לדבר איתו.

(סוגרת את הדלת, אילן חוזר לטלפון)

אילן:         היא לא רוצה.

מקרוני:    נסה שוב. תגיד לה שזה קשור להתנצלות ולהשלמה. שזה חשוב מאוד, שאני חייב להסביר לה משהו.

אילן:         אתה בטוח שזה רעיון טוב?

מקרוני:    זה רעיון מצוין. תן לה להחליט בעצמה. היא יודעת מי אני.

אילן:         טוב.

(דופק שוב על הדלת של שירלי, היא פותחת)

אילן:         הוא אומר שזה חשוב, שזה על התנצלות והשלמה והוא רוצה להסביר לך משהו.

(שירלי סוגרת את הדלת, מרימה את הטלפון בחדר שלה, שומעים רק את קולה

אבל לא רואים אותה. אילן מקשיב בטלפון שבסלון)

שירלי:      מה אתה רוצה?

מקרוני:    אותך.

שירלי:      אתה נעלם בלי להשאיר עקבות ופתאום אתה רוצה אותי? דני, המשחקים האלה מגעילים ברמות שאני...

אילן:         אתם מכירים?

מקרוני:    (שר) זה עולם קטן מאוד...

שירלי:      אילן, רד מהקו.

אילן:         את יצאת עם מקרוני?

שירלי:      מה אכפת לך עם מי יצאתי?

אילן:         הוא המניאק?

מקרוני:    למה ללכלך, א'?

שירלי:      תרד כבר מהקו.

אילן:         מקרוני היה כאן בבית ולא סיפרת לי?

מקרוני:    ממש כאן בסלון שלכם. מתי אתם מחליפים את הספות?

אילן:         אני לא מאמין.

מקרוני:    אז מה את מספרת על החתונה?

אילן:         רציתי להגיד לך שאני מצטער.

שירלי:      קצת מאוחר מדי, אתה לא חושב? ראיתי את הפרצוף האמיתי שלך...

אילן:         זה לא הפרצוף האמיתי שלי. זאת היתה אי הבנה, התלהבתי והתרגשתי ואני מצטער אם נסחפתי ואם לא הייתי מספיק רגיש, את לא הבנת אותי נכון, שירלי...

מקרוני:    איך באמת נראה הפרצוף האמיתי שלו? יותר יפה משלי?

שירלי:      בשביל מה התקשרת? מה עוד אתה יודע לעשות חוץ מלשקר לי במצח נחושה...

מקרוני:    תודי שאני מעולה בזה.

אילן:         (מדבר בו זמנית עם מקרוני, חושב ששירלי פנתה אליו) לא שיקרתי.

שירלי:      מה אתה רוצה ממני?

מקרוני:    תשאלי את השותף שלך מה הוא רוצה.

אילן:         התקשרתי אליו כי רציתי ש... מקרוני, נשבעת לי.

מקרוני:    שבועה באימא פותחת כל דלת...

שירלי:      אתה התקשרת למקרוני?

אילן:         רציתי לבקש ממנו...

שירלי:      (טורקת את הטלפון, יוצאת מהחדר שלה לסלון, לוקחת את השפופרת מאילן וטורקת אותה) איך אתה עושה לי דבר כזה?

אילן:         רציתי...

שירלי:      למה עשית לי את זה? אתה יודע מה הוא עושה ממני עכשיו?

אילן:         סליחה, שירלי, הכוונה שלי היתה טובה...

שירלי:      כוונה טובה? לא מספיק פגעת בי, אז אתה צריך גם להשפיל אותי בשידור חי? שאני לא אוכל לצאת מהבית?

אילן:         לא חשבתי שתעלי לשידור, רציתי רק להתייעץ איתו והוא שכנע אותי...

שירלי:      אולי גם תארגן הפגנות? תלך לדבר על זה בטלוויזיה? תאגד נגדי את כל הגברים?

אילן:         שירלי, תקשיבי לי, רציתי שהוא יעזור לי להשלים איתך...

שירלי:      (מתחילה לבכות) אני באתי איתך לחתונה, ורציתי לבוא. באתי מכל הלב. התקרבתי אליך כי באמת מצאת חן בעיני. באתי אליך בכנות, האמנתי לך. מה עשיתי לך רע? שלא רציתי להזדיין איתך על הספסל? זה פשע? אז גם אתה דוחף את הידיים המסריחות שלך, וגם יום אחר כך אתה עוד נוקם בי?

אילן:         (כמעט בוכה) אני כל כך מצטער.

שירלי:      מצטער? אז למה עשית את זה?

אילן:         הוא נשבע לי שהוא לא יפגע בך.

שירלי:      (בבכי) כן, אילן, אתה ממש לא יודע מי זה מקרוני. הוא השדרן הכי עדין ברדיו. מה שקרה זה שאתה החלטת לפגוע בי, ובצורה הכי שפלה ועלובת נפש שיש. אז יופי לך, הצלחת. אתה מאושר עכשיו?

 (סוגרת את הדלת שלה בטריקה, אילן יושב עם הראש בין הידיים בסלון. שירלי מסתובבת עצבנית בחדר, מדליקה את הרדיו)

מקרוני:    ... אמרתי לה – אני בדיוק כמוך, אני רוצה להכיר קודם את הלב, רק אחר כך את הגוף. אתם חושבים שהיא לא האמינה...

שירלי:      בן זונה, אתה עוד מתגאה בזה? (מכבה את הרדיו בעצבים, מסתובבת חסרת מנוחה בחדר, מדליקה שוב)

מקרוני:    בסוף היא התחננה שנגיע למיטה,

שירלי:      שקרן שקרן שקרן. (יושבת מיואשת, בוכה, ראש בין הידיים)

מקרוני:    ואני ממשיך בשלי – אולי זה מוקדם מדי, בואי נבנה את האהבה שלנו ביסודות חזקים, ככה עד שהיא ממש גררה אותי. אבל חכו, זה לא סוף הסיפור. מה אני מגלה? שכל הקשקוש הזה של הרגש והזמן בא רק בשביל להסתיר עובדה אחת פשוטה – יש כאן בחורה גרועה במיטה ברמות מטורפות. וכל האידיאולוגיה באה רק כדי להסתיר את זה. בשביל זה אני צריך כוהנת מין. שתתנצל בשם המין הנשי על נשים מסוג זה, ותלמד אותן אל"ף-בי"ת של מיניות...

(שירלי קמה בעצבים, מכבה את הרדיו, פותחת את הארון, שופכת את כל הבגדים החוצה, מחפשת בקדחתנות, מוצאת שמלה ונעלי עקב, שמה בשקית, הכול מהר ובעצבים,  מרימה את הטלפון, מתקשרת, עדיין חצי בוכה)

שירלי:      הלו, אני צריכה טלפון וכתובת של פאות. חנות של פאות נוכריות. לא אני לא יודעת את השם, תנסי בתל אביב... אז תנסי בבני ברק... (רושמת את המספר, לוקחת את התיק, יוצאת במהירות מהבית, שוב בטריקת דלת)

תמונה 5

(מקרוני בתחנה, באמצע השידור – אותו שידור, אותם בגדים)

מקרוני:    חושבות שהן יכולות לצאת איתנו, שנבזבז עליהן זמן וכסף, אבל כשזה מגיע למה שהן צריכות לתת בתמורה – זה לא. לזה צריך לחכות. ואני אומר לכם – מי שלא רוצה בערב הראשון, לא תרצה גם בערב העשירי וגם לא בערב המאה. זאת רק שאלה של זמן ושל התרוששות עד שתקלוט את זה...

(טאריקה נכנסת לאולפן. טאריקה היא שירלי, לבושה בשמלת מעצבים קלאסית, סקסית, אם כי לא מאוד פרובוקטיבית, נעלי עקב גבוהות, פאה ארוכה שחורה, מאופרת מאוד, עם משקפי שמש. טאריקה צריכה להיראות סקסית וקלאסית. לא זולה. היא מדברת במבטא צרפתי)

טאריקה:  איפה אני יושבת?

מקרוני:    מה?

טאריקה:  אתה מצפה שנשב על אותו כיסא? זאת הכנסת אורחים מעניינת.

מקרוני:    מי את?

טאריקה:  ספר לי אתה מי אני.

מקרוני:    (מסמן לטכנאים, לוקח אוזניות מהחלון, מסדר לה כיסא) את כוהנת המין שקבעתי איתה.

טאריקה:  בינגו, מלבד העובדה שלא דיברנו מעולם.

מקרוני:    אז איך ידעת להגיע?

טאריקה:  שמעתי את קריאות העזרה שלך בשידור, ובאתי.

מקרוני:    אני בטוח שנפגשנו.

טאריקה:  אולי באיזה גלגול קודם.

מקרוני:    רענני את זיכרוני – איפה היה הגלגול הזה?

טאריקה:  בוא נתמקד בהווה. שלום, מאזינות ומאזינים. מה תגידו על מקרוני, שהספיק כבר לפלרטט, לנסות, לתכנן מהלכים ועדיין לא שאל אותי לשמי?

מקרוני:    כי באנרגיות אנחנו מכירים טוב, מעבר לשם החיצוני.

טאריקה:  איזה ציון אנחנו נותנים לתירוץ הזה? מאזינות, מאזינים, דרגו אותו.

מקרוני:    את רואה את התגובות? עם ציונים כאלה אני יכול להתקבל לפקולטה למשפטים.

טאריקה:  כנראה שהתירוץ עובד.

מקרוני:    ובכל זאת, אני מתנצל. מה שמך? מישל? דומיניק? בטי?

טאריקה:  טאריקה.

מקרוני:    הופה, אקזוטיקה. זה לא שם צרפתי.

טאריקה:  הודי.

מקרוני:    אל תגידי לי – אני יודע הכול. גדלת בפריז, פגשת גורו מסתורי, התאהבתם ונסעתם יחד להודו. גרתם באשרם, אחרי שנתיים עזבת אותו והמשכת לטייל בכל רחבי היבשת המזרחית, התנסית בכול, עשית הכול, נותרה לך רק פנטזיה אחת – סקס עם מקרוני. חוויה ישראלית ייחודית, זאת התרומה שלי לתיירות חוץ. ועכשיו תני לנו הכול – הסיפורים, התובנות, התנוחות, התשובות לכל השאלות.

טאריקה:  עכשיו?

מקרוני:    עכשיו, מיד, על השולחן.

טאריקה:  אז נתחיל מזה שבניגוד לך, אני באמת יודעת הכול. עיניי פקוחות.

מקרוני:    מה את רואה?

טאריקה:  תן לי להתרכז. (מתבוננת בו)

מקרוני:    אני מארגן לנו כאן שתי כוסות יין, טאריקה. זה נהיה רומנטי מרגע לרגע.

טאריקה:  אני רואה את הרייטינג המידלדל, את התכנית שעוד מעט תרד, את הפחדים שלך מהחיים בהם אתה לא כוכב, את הרדיפה אחרי סקס כדי להוכיח לעצמך שאתה עדיין...

מקרוני:    מה זה המכות האלה מתחת לחגורה?

טאריקה:  סליחה שאני נכנסת לאזור ההתמחות שלך.

מקרוני:    מה את רוצה?

טאריקה:  אני מציעה לך להתמקד בעצמך ולא בי. אתה צריך לשנות משהו בתוכך, משהו בלחץ, משהו פנימי, אתה צריך לפתוח את עצמך לעולם. אחרת, בדיוק כמו שזרקו אותך מהאולפנים של הטלוויזיה...

מקרוני:    ווֹאוּ, גברת, תעצרי רגע.

טאריקה:  אתה זה שצריך לעצור ולנשום עמוק את העובדה שאתה נזרק מכל מקום, ואפילו הרדיו שהיה הבסיס היציב שלך מתנדנד ועומד להישבר. חשבת פעם למה אתה לא מתקדם? עצרת לרגע? לא. אתה רץ. מטביע מיד את יגונך בקפיצה לפרויקט חדש, שאיזה פלא - גם הוא נכשל. הדרך הזאת היא מדרון תלול, מקרוני, ואתה לא צעיר. לא יהיו לך הזדמנויות נוספות.

מקרוני:    אני מזכיר לך שאני כוכב הרבה יותר גדול ממך.

טאריקה:  עוד נקודה שמקלקלת לך – תחרותיות. וכאן נכנס גם עניין המיניות. אי אפשר לעשות סקס, מקרוני, כשכל הזמן הראש שלך נמצא בבחורה הבאה שאתה רוצה לכבוש. אתה פוטנציאל אדיר שנזרק לרוח. אתה לא מרוכז לשנייה. רק מחפש אישורים שהיית יותר טוב מגברים אחרים, או חושב כבר על האישה הבאה. למה לדעתך נשים שהיית איתן כל כך מאוכזבות? כי לא באמת היית. לא היה שם Being. אתה אדם ללא הווה, ובלי הווה אין עתיד...

מקרוני:    אני רוצה אותך בתכנית שלי.

טאריקה:  מזוכיזם? או ניסיון כושל לעוד כיבוש?

מקרוני:    מי את? מאיפה אנחנו מכירים?

טאריקה:  אישה כמוני לא היית שוכח.

מקרוני:    אני בטוח שנפגשנו פעם. פגעתי בך? אני מבקש סליחה, אני נשבע שאפצה אותך. האודישנים לכוהנת מין מבוטלים, התחרות מבוטלת, את זכית. ואני משנה את הפרס. במקום לשדר איתי תכנית אחת, אני נותן לך פינה קבועה בתכנית.

טאריקה:  פינה קבועה?

מקרוני:    כל יום ראשון. בואי נחתום חוזה, כל המאזינים עדים.

טאריקה:  תשמע, היה נעים, היה נחמד, אבל קצת מוקדם להתחתן.

מקרוני:    אנחנו זוג מן השמים, טאריקה. אני לא יודע מה היה בינינו אבל אם נתתי לך ללכת אני מטומטם.

טאריקה:  אתה נשמע נואש, זה לא סקסי.

מקרוני:    אפשר להגיד עלי הרבה דברים, וגם עשית את זה באומץ לא מבוטל. אבל לא סקסי?

טאריקה:  עוד פחד גדול שלך שמתגשם.

מקרוני:    בואי נחזור לפינה. אני אשלם לך.

טאריקה:  כסף לא עושה לי את זה. כמה?

מקרוני:    עשרים אלף שקל בחודש.

טאריקה:  מחיר גבוה.

מקרוני:    את שווה כל אגורה.

טאריקה:  אני לא אוהבת כלובים מזהב.

מקרוני:    אז מה את כן אוהבת?

טאריקה:  חופש, ספונטאניות, לנסוע לאן שאני רוצה, מתי שאני רוצה עם מי שאני רוצה, לילות לבנים, ימים חופשיים, לפגוש אנשים מרתקים, לחקור מיניות, גוף, גבולות, להתנסות בכול, להשתעשע, לחיות חיים מלאי עניין...

מקרוני:    את משתעממת עכשיו? היה לך פעם משהו יותר משעשע? מאזינות, מאזינים, אנחנו רוצים את טאריקה באולפן? מאוד! תוכיחו לה. תשלחו פקסים ומסרונים. תציפו אותה באהבה. אם היא תישאר יהיה כאן סיפור האהבה הענק של כל הזמנים בשידור חי. בואי, טאריקה, תלמדי את כולנו מיניות של הווה.

טאריקה:  אלמד אותך משהו על מיניות של הווה – חשוב לדעת להרפות. לשחרר. לא להיאחז בשום דבר. היקום כבר יביא אותנו למקום הנכון, ואף חוזה לא ישנה את הייעוד האמיתי...

מקרוני:    בולשיט. את בעצמך לא מאמינה בשטויות האלה.

טאריקה:  נחיה ונראה. היה נעים מאוד, ואולי ניפגש שנית באקזיסטנס.

מקרוני:    אפשר להזמין אותך לדרינק? באקזיסטנס?

טאריקה:  אתה לחוץ מדי, זה לא יהיה כיף. נדבר כשתירגע.

מקרוני:    אז תשאירי לי טלפון.

טאריקה:  תן לי את שלך.

מקרוני:    (מוציא כרטיס ביקור, נותן לה) קחי. תתקשרי אלי מתי שאת רוצה, אני מחכה לך כאן בשבוע הבא. את תבואי, אני יודע את זה. האינטואיציות שלי אף פעם לא טועות.

טאריקה:  אני אזרום עם השבוע ואראה לאן יישא אותי הזרם.

מקרוני:    את חכמה, את מקצועית, את יודעת שהזרם יביא אותך לכאן.

טאריקה:  תודה על המחמאות, כולן נכונות, שיהיה שבוע נפלא...

מקרוני:    את תחזרי. את לא יכולה לחיות בלי מיקרופון.

טאריקה:  (מרימה את התיק) כבר אמרתי לך שגבר נואש זה לא דבר סקסי.  

מקרוני:    לא תוכלי לוותר על השידור, ולא עלי. אני יודע לזהות חיידק כשאני רואה אותו. את בדיוק כמוני.

טאריקה:  נמסטה, מקרוני. (שולחת לו נשיקה באוויר, יוצאת) 

להורדת הספר ב-10 ש"ח בלבד !!! http://mendele.co.il/?page_id=3&category=62&product_id=352